כמה זמן מהיום שלנו אנו יכולים להגיד שאנו באמת מודעים לכל רגע ורגע שעובר? כמה מבין הפעולות שאנחנו עושים הן אוטומטיות, נטועות מתוך הרגל, או לחלופין, מתוך בחירה מלאה, עמוקה ומודעת?
מדיטציה מאפשרת לנו להתבונן בעצמנו באמת כפי שאנו ברגע זה- לא מתוך מטרה מסוימת, אלא מתוך רצון להיות פשוט קשובים למה שקורה כאן ועכשיו, ללא שיפוטיות. דווקא המבט הפאסיבי לכאורה, יכול לסלול את הדרך לשינויים אקטיבים מאד שעשויים להחזיק זמן רב.
כל מודט ומודטת (מתרגלי מדיטציה) מתחילים יבחינו כי גם מטלות פשוטות כמו להתבונן בנשימה או בתחושות הגוף, עשויות להיות משימות קשות אחרי דקות ספורות. הראש שלנו, שרגיל לקפוץ מאובייקט אחד למשנהו כמו קוף המדלג מענף לענף, אולי שכח קצת מה זה להיות בשקט.
אך גם השקט שלעיתים קרובות פוגשים בעת המדיטציה, אף הוא עוד מצב מנטלי, ולאו דווקא מטרה או יעד. אף אחד לא יכול להבטיח לנו שקט כל הזמן, אבל עם אימון נכון אנחנו יכולים ללמוד לחיות יותר בשלום עם רעשי התודעה שלנו.
המדיטציה היא כמו לצאת לטיול בטירה חשוכה וקסומה, כשאנו חמושים רק בפנס. אנחנו לא יודעים מה נגלה, וגם מה שנגלה עשוי להתפוגג תוך זמן קצר ברגע שנסיט את הפנס לכיוון אחר.
אז בשביל מה להתאמץ? אנחנו מפתחים שריר כל פעם שאנו יושבים למדיטציה. השריר הזה טוב למדיטציה, אך נועד לחיים עצמם, ובאמצעותו אפשר להיות קשובים יותר, ערנים יותר ולזרום בצורה חלקה יותר עם מה שהחיים מביאים לפתחנו. נחשפתי למדיטציה הבודהיסטית בגיל 18 ומאז היא מלווה אותי באופן יום יומי - השתתפתי בויפסאנות, ריטריטים וסדנאות בארץ ובעולם וזכיתי גם להנחות קבוצות ישיבה בהן השתתפו עשרות אנשים. העקרונות והחוכמה שלמדתי מהמדיטציה נמצאים בטיפולים שלי הן באופן ישיר והן באופן עקיף, ומשתנים ממטופל למטופל. בנוסף לטיפולים קיימת אפשרות להדרכה סביב מדיטציה באופן פרטי.